אקדח טעון געגועים
ביקורת על השיר: מוטי שלגי
 

 

תבנית השיר "אקדח טעון געגועים" היא תבנית מעגלית הזיכרונות
העולים אצל הדוברת בשיר מתקבלים על ידי "בוהק עקור" הפותח
את השיר ומסיים אותו.
דימוי שני הפותח את השיר ומסיימו הוא "היורה החוצפני", אשר
בסיום השיר הוא כבר ממש רועם!
ומכאן אני מגיעים גם לציור המרכזי המפותח היטב בשיר: העץ
ועליו.
המשוררת מקבלת את התפיסה כי האדם "עץ השדה", והשיר מחזק
תפיסה זו: גם ענפי העץ הם "כמו פיות תינוקות", והגזע האיתן הוא
"ממש כמו אבות ואמהות".
מי שמבחין באנלוגיה בין האדם לעץ הוא המתבונן מהצד, אולם
לאמיתו של דבר, זוהי טכניקה מעניינת, כי אותו המתבונן מהצד
הוא הוא "הילד האחד" - גיבור השיר!

השיר מתאר את חלק מתחנותיו החשובות בחיי הילד.
הילד גדל והתפתח. בילדותו הוא עלה על העץ, נפל ממנו, נפצע
ונזקק לטיפול של אימו הטובה.
מתחת לעץ זה הילד - נער נשק לאהובתו בפעם הראשונה.
ברגע אחר של מות חברו - העץ הוא שהעניק לו כוח להתגבר.
כל הזיכרונות הללו הופכים לגעגועים. הזמנים חולפים ועוברים,
וככל שהם עוברים, מגיע הדובר לרגע, שבו יפרצו כל הגעגועים
החוצה. הוא מחכה ליריית האקדח, האקדח טעון-הגעגועים.
מטאפורה זאת נבחרה גם לכותרת השיר.

סגולות השיר מרובות. הוא עשיר בחריזה צמודה בכל בתיו.
המשקל היאמבי יוצר את מקצבו הקולח והבוטח של השיר. לאלה
מצטרפים שאר סגולות הפיוט:
דימויים, השאלות )מטאפורות(, חזרות, שאלות מעגליות, ועל הכל
עולה "מנצח" הציור המקורי והמיוחד: אקדח טעון של געגועים!