על מנת להדפיס את הקובץ לחץ על
יש ללחוץ על הכפתור הימיני של העכבר, ואז על שמירה בשם

---

מוטי שלגי

ניצחון האהבה על המוות

עיון בבלדה "אנבל-לי"מאת א.א. פו (1809-1849)

 

הבלדה ויחודה: העיון ביצירה ייעשה על-פי סוגה הספרותי, דהיינו הבלדה[1]. לבלדה מספר מאפיינים המקנים לה את יחודה הספרותי[2]. הבלדה מיטיבה לתאר מצבים מיוחדים וקיצוניים, כמו מעשים דרמטיים, המתבטאים בהקרבה ובמאבק נחרץ להשגת מטרה נעלה. המעשה הדרמטי אפוף מיסתורין ודבק בו יסוד פלאי. בדרך כלל מדגישה הבלדה ערכים

חשובים, כמו גילויי נאמנות ואהבה לידיד או לאהוב, לעיתים נאמנות מעבר למוות.

הנכונות למות והמוות עצמו הם טרגיים לקוראים, אך גיבורי הבלדה רואים במוות  ניצחון גדול.

התשתית הסיפורית בבלדה צריכה להיות היסטורית, או אגדית, או אירוע אישי.  

נראה לנו כי באמצעות הבלדה מיטיב המשורר להביע את תחושותיו, תחושות הגורמות להתפעמות רבה של הקורא.

 

הערה - המשורר כתב את הבלדה הזו במשך כשנתיים. כשנה לפני מותו (1848) פרסם אותה. 

 

עיון במאפייני הבלדה "אנבל-לי"

 

התשתית הסיפורית לבלדה –בשירנו התשתית היא אירוע אישי כואב: מותה של אשתו הצעירה (וירג'יניה) של המשורר. היא היתה בת דודתו. הם נישאו בהיותה בת 13 והוא היה בן 20. היא נפטרה משחפת  ב 1847 . היו לו קשרים עם נשים נוספות, והוא נשא לאשה את ארוסתו  מתקופת נעוריו, אבל בתום שבוע אחרי הנישואין הללו הוא נמצא חבול וחסר הכרה. וירג'יניה היתה האשה האהובה עליו ביותר.[3] הוא העדיף כנראה לעזוב את החיים ולהיות עם אהובתו, להתאחד עימה בקבר המשותף שלהם, שהוא מכנה אותו לא סתם קבר, אלא בית!

 

מבנה – בדר"כ זוגי: 2, 4, 6, או 8 שורות בדרך כלל. בבית 5 יש 7 שורות.

 

חזרות (משערים כי מקור המונח "בלדה" – בלט, חזרה...).

א. חזרות על השם אנבל-לי(חזרה ככישוף או מיסתורין), ב. אין, אין (בית 5) ג. בית 4 הוא חזרה על בית 3, החזרה הזו באה להדגיש את המעשה הנורא שעשו לה ולו. החזרה על הצירוף "זו הסיבה" נאמרת באירוניה ( ר' פירוט בסעיף "נימת הדברים").

 

חזרה כפזמון – מלכות ים ערפילי ( ב ארבעה בתים ראשונים). ישנה גם חזרה על השם אנבל-לי  בכל בתי השיר – להדגשת ההילה והמיסתורין שבשם הזהחריזה  - לאורך כל השיר חריזה מסורגת (ערפלי- אנבל-לי) וצמודה (שכלי-גילי), ויש גם

חריזה חובקת: כולם-עולם(בית 5).

חריזה פנימית- "שם דרה ילדה - שמה  לא תדע" (הצליל אה מציין כאב, קינה[4].). ועוד דוגמאות מהבית האחרון: אפלה-כולה, כוכב-קרניו-עיניו, מרום-חלום.

 

העלילה הדרמטית: אהבה, מוות וחידוש הקשר – האהבה של בני הזוג היתה אהבה גדולה ועזה[5]. אלי השמיים לא יכלו  לקבל כי קיימת אהבה חזקה של בני האדם לבין עצמם יותר מאשר אהבת אדם לאלים, ולכן הם מקנאים, זועמים וממיתים את האשה. גם הטבע יצא נגד האהבה שלהם: "רוח יצא מעבים, וצינן והמית את אנבל-לי"). גם הסביבה הקרובה, כלומר המשפחה לוקחת ממנו את אהובתו (רמז לאי הנחת בגלל פער הגילים?). אולם הדובר האוהב, הבעל, לא מוותר. אמנם הם מבוגרים ממנו, חכמים אולי ממנו (אומר זאת בכעס, "שרבו שנותם מגילי", ה ש' מציינת מלת הסתייגות, למרות שהם מבוגרים וחכמים, (ויש פה גם התרסה אירונית, ר' בהמשך בסעיף "נימת הדברים"), אך הדובר-האוהב מדגיש פעמיים שבשום אופן לא יוכלו לאהבתם הגדולה. המשפט הבא נפתח ב ו' החיבור, אך משמעותו – מלת ניגוד, אבל, "ואין שרף או שטן בעולם", "ואין סער בים ערפלי" שיקרע את הקשר ביניהם או יגרע ממנו. בלילה אחד[6], ליל מיסתורין ( המסתמל באפלה, ר' בהמשך, יסוד המיסתורין) הוא מכריז: "עמדי היא כולה", ולא עימדכם!

 

היסודות האגדתיים והיסוד הרומנטי – א. הכל מתואר כאגדה: "זה היה לפנים..." ב. הם כמו נסיכים מתוקף היותם ליד ים מלכותי, (לעומת ים פשוט).

אהבתם מתחדשת באוירה רומנטית. הירח משתתף באהבה החוצה גבולות. הירח לוחש לדובר האוהב והעורג שירי זהר על אהובתו. הוא מכנה את אהובתו "יונתי הכלה", ולפנינו  רמז לחתונה מחודשת בבית החדש, הבית המלכותי![7]

לפנינו יסוד רומנטי מובהק: נצחון האהבה על המוות. או: התגשמות האהבה במוות!

לפי הבחנה מסכמת של מכון היינרטה סאלד לבחינות הבגרות: "המוות ניצח את החיים, אבל האהבה ניצחה את המוות עצמו"!

 

היסודות המיסתוריים-פלאיים

א. השם אנבל-לי  - מה משמעו? האם הוא שם נרדף ל"יוללי"? והאם הכירו אנשי הסביבה את השם הזה? בכל מקרה הוא יוצר מיסתורין (מזכיר את השם חסר הפשר: מובידיק).

ב. רוח יצאה מעבים…ו...רק רוח יכולה היתה להמית את אנבל-לי. (קודם ציננה אותה, כלומר גרמה למחלתה, כנראה השחפת).

ג. אי אפשר לקרוע או אפילו לגרוע חוט זהב אחד מהקשר ביניהם.(במיתולוגיה קורעים חוט כשאדם מת...).

ד. האוהב מסוגל לחוש בנוכחותה. בכל כוכב הוא גילה את עיניה האוהבות של אהובתו.  

ה. קבר אפל, ליל אפלה, לא רק במשמעות של חשכה, אלא אפל כמסתיר משהו, משהו אפוף הילה.

ו הסיום: קבר על ים ערפלי! הקבר על כל הים! משהו מיוחד במינו. כמו שהיתה להם אהבה מיוחדת מכל האוהבים ("ידענו אהוב מכל האוהבים", בית 2), כך גם המוות שלהם כאילו אופף את כל הים הגדול. 

 

 

נימת התרסה

בשיר נשמעת נימה כואבת על היחס המתאכזר לזוג האוהבים, יחס היוצר כאב גדול, כאב המוליד התרסה: הוא מכריז, כי למרות שהוריה של אהובתו מבוגרים ואולי חכמים יותר ממנו, הם לא יצליחו להפריד בינו בין בתם! גם כלפי העולם משמיע המשורר התרסה. לא מלאכים ולא השטן ואפילו לא סערה בים הגדול יוכלו לפגוע באהבתם הגדולה של שני בני הזוג!

.

הסיום – סיום הבלדה הוא טרגי, אך לגיבור הבלדה יש הרגשת ניצחון (בשיר "לינור"   מכנה המשורר את הניצחון "שירת הלל"). הבעל האוהב מרגיש כי הוא מתאחד עם אהובתו על אפם וחמתם של כל אלה שרצו להפריד בינהם![8]. 

 

סיכום – הסיפור האישי מעוצב בבלדה, המתארת נחישות להחזרת הקשר בין האוהבים שהופרדו, נחישות אשר הובלטו בה יסודות צליליים, אגדתיים, מיסתוריים ורומנטיים, וכל אלה עיצבו בלדה שיש בה האלהה של אהבה פרטית, שהלכה ולבשה ממדים קוסמיים.

 

ביבליוגרפיה

אנבל-לי, תרגום זאב ז'בוטינסקי, מגוון, תל, ירושלים, תשנ"ב, עמ' 286,

שירב פנינה, עיון בשיר אנבל-לי, מגוון לכיתה ט', מדריך למורה, תל, ירושלים, תשנ"ה, עמ' 347-353

רייך אשר, הנשיקה מבעד למטפחת, מבחר השוואות תרגומי שירה, עם עובד, 2001, עמ' 141-144

שבו, כתב-עת לשירה, אביב, 2000, בחוברת זו מספר תרגומי שירה וסיפורים של א.א.פו מאת אהרן אמיר,דליה אפרת ועמיחי גיל (כאן מצויים השירים "יוללי", "להלן" ו לינור").

תדריך לבגרות תשס"ד, מכון הנרייטה סאלד,  ניתוח השיר "אנבל לי"

א.א.פו: הרצח ברחוב מורג ועוד סיפורים, הוצאת מחברות לספרות, תשכ"ו (בקובץ זה מצויים  הסיפורים "אלאונורה" ו"מורלה")

רובינשטיין, בלהה: יסודות פנטסטיים בסיפורת, תל, ירושליים, תשמ"ט (ניתוח הסיפור "אלאונורה").

הבלדה – היבטים ספרותיים, תל, ירושליים, תשל"ה

נספח

להלן נביא מבחר מובאות משירי המשורר.

בית ראשון מ"יוללי":

אדור בודד

בעולם מספד

ונפשי כגאות עמוקה,

עד היתה לי יוללי נאוה,ענוגה, לכלה מסמיקה –

עד היתה לי יוללי רכה, זהובה, לכלה צוחקה."  (השם יוללי  מזכיר בצלילו את יוליה השקספירית...)

ארבע שורות  מבית ראשון של "לינור"

...בהוד ופאר חיש תקבר אהובתך, לינור!

יוחל-נא להספיד אותה – שיר אשכבה יובע! –

המנון לאבל מלכותה, כי מתה באיבה –

קינה על כי נכפל מותה, כי מתה באיבה".

בית ראשון מ "להלן"

הלן, יופיך הנהו לי

כזה אני-ניקי קדמון,

אשר על ים בשום, פלאי

נשא נודד הלום ערגון

אלי חופו-מעון".

השירים - בתרגומו המעולה של עמיחי גיל, כתב העת "שבו", כתב עת לשירה. קריאת השירים במלואם תתרום להבנה מלאה יותר את  המתואר בבלדה "אנבל-לי".