טיפים - הנחיות בספרות לקראת מגן/בגרות – בדרך אל האושר!

כתבה זמירה שם טוב

1. טרום כתיבה – יש לקרוא היטב את ההוראות הכלליות – מספר הפרקים שיש לענות עליהם, אפשרויות בחירה...

2. יש לקרא בעיון את השאלה ואת דרישותיה. לעיתים השאלה משופרטת=מחולקת לכמה חלקים – יש להקפיד לענות על כל חלקיה.

3. יש לענות על שאלה בספרות על פי כללי כתיבת חיבור.

4. היעזרו ברשימת היצירות שנלמדו. רשימה זו תזכיר לכם את הסיפורים וכן תסייע לכם בשיוך יצירה מסויימת לז'אנר מסויים.

5. בחירת היצירות הרלבנטיות - בפרק "הסיפור הקצר והנובלה" יש לבחור את הסיפורים הרלבנטיים לנושא השאלה. למשל אם נדרשתם לכתוב על דמויות אנלוגיות, בחרו סיפור שיש בו דמויות כאלה.

6. בראש כל תשובה יש לכתוב פתיחה/אמירה כללית המתייחסת לנושא. למשל: בשאלה על ביקורת המבוטאת בסיפור כלשהו - בפתיחת התשובה יש "לכווץ" את הביקורת באמירה כללית, ואחר כך להדגים מתוכן הסיפור כדלקמן: "בסיפור X מהדהדת ביקורת כלפי החברה. החברה מואשמת בניצול החלש... ביקורת זו באה לביטוי בהתנהגות החברה כלפי...." דוגמה נוספת: בשאלה על דרכי עיצוב ותרומתם למשמעות שיר/סיפור - יש לכתוב הקדמה מעין זו: "דרכי העיצוב בשיר או בסיפור תורמים רבות להבנתו. עקב קוצר היריעה לא כל הדברים נמסרים ביצירה, ולכן יש לעיתים שימוש בעיצוב סמלי – מוטיבים, סמלים, מטאפורות... ניתן להדגים זאת בשיר/בסיפור...."

7. יש להתמקד בנושא השאלה בלבד, ללא סטיות. (אין לכתוב כל מה שיודעים על השיר/סיפור ללא זיקה לדרישות השאלה).

8. יש להדגים מתוך היצירה כל טענה או אמירה שלכם. דוגמה=ביסוס=הוכחה שקראתם את היצירה.

9. לעיתים מופיעה בשאלה המילה "זיקה". מילה זו פירושה "יחס", "קשר". לעיתים זיקה דורשת השוואה (למשל, בשאלה: "מה הזיקה בין שתי הדמויות" יתכן שיהיה צורך להשוות ביניהן).

10. הבחינו בין עובדות המופיעות ביצירה לבין פרשנות. אל תתייחסו לפרשנות כאל עובדות הנמסרות ביצירה. יש לנקוט לשון זהירה בתיווך המילים "אולי" ו"יתכן". למשל: שמא/אולי/יתכן שהסופר/משורר התכוון לומר...

11. אנסין - שאלת האנסין היא חובה.

הערה: יש לשים את הדגש על התכנים, על המסרים, על המשמעות שחבויים בתוך טקסט האנסין (שיר

או סיפור). הטיפול בדרכי העיצוב השונים חייב להיות צמוד לתכנים, ולא מנותק מהם. (כלומר:יש לדון

בתרומה של דרך עיצוב מסויימת למשמעות היצירה).

הוראות לגבי אנסין שהוא שיר:

א. קראו את השיר מספר פעמים. נסו להבין את משמעותו הכללית. היאחזו בשורות המובנות יותר.

בעזרתם יסתייע בידיכם להבין את חידת השיר. גם בכותרת יש לעיתים חשיבות בהבנתו.

ב. מבנה השיר - שימו לב למבנה: מספר בתים, מספר שורות בכל בית, סימטרייה או חוסר

סימטרייה במבנה, גודל בית אחרון לעומת בית ראשון או שאר הבתים, אורך השורות, אורך

שורה אחרונה, חריגה כלשהי במבנה. (לחריגה במבנה יש לעיתים זיקה למשמעות - שבירת

הרמוניה למשל...) מבנה כיאסטי.

ג. חריזה - חריזה קבועה, חריגה בחריזה ומשמעותה (שבר, משבר, שינוי...), חוסר חריזה ומשמעותו.

(לעיתים חריזה יוצרת קלילות, הומור. לעיתים יש פער בין נושא רציני, כבד או קשה לבין חריזה

קלילה, דבר היוצר ראייה אחרת של הנושא דוגמה קרובה לכך נמצא בשירו של עמיחי "אנחנו

שניים מספרים").

ד. סימני פיסוק - יש/אין סימני פיסוק, סוג סימני הפיסוק. עודף סימנים – אולי ביטוי להתרגשות, חוסר סימנים – זרימה ללא שהיות, אולי שבירת מוסכמות...

ה. גלישה/קטיעה/פסיחה - אין הקבלה בין הטור השירי לבין המשפט. יכולה לבטא שינוי, חריגה מהמשמעות, מההרמוניה, מתח, זרימה. (בשיר "רגע אחד" של זך הגלישה נותנת תחושה שהוא כמעט נגע בשולי אדרתו, אבל לא... ציטוט: "...יכולתי לגעת בשולי / אדרתו. לא נגעתי. מי יכול היה/ לדעת מה שלא ידעתי". גם בשיר של עמיחי "אנחנו שניים מספרים" יש פסיחות רבות).

ו. חזרות – מוטיב חוזר שחושף את משמעות השיר או מדגיש חשיבות של דבר-מה, חזרות בראשי שורות(=אנאפורה) או בסופן(=אפיפורה).

ז. ציוריות=פיגורטיביות – דימוי, מטאפורה, האנשה (עיינו במונחון ב"עזרה ראשונה"). תפקידם חשוב בהמחשה ובהעשרת המשמעות. דוגמה: בשיר "רק על עצמי" של רחל: "צר עולמי כעולם נמלה" – כיצד דימוי זה תורם לעיצוב דמות הדוברת?

ח. תשתיות – שימוש במקורות. הדבר מסייע בהבנת השיר ומעשיר את המשמעות. (בשיר "רגע אחד" של זך יש שימוש בסיפור אליהו ואלישע במקרא).

ט. תקבולות נרדפות או ניגודיות.

י. ניגודים (בשירו של עמיחי "גשם בשדה קרב" ניגוד בין חיים למתים). הניגודים לעתים מדגישים וממחישים את המסר.

יא. שימוש בזמנים שונים בשיר. התפתחות מבחינה כרונולוגית, חילופי זמנים, חילופי עונות ("צנח לו זלזל" של ביאליק – קשר בין עונות למצב נפשי), התפתחות בזמן. ניגודים בזמנים.

יב. שימוש בגופים (אני, את, פנייה – נמען).

יג. צליליות - שימוש בצלילים – לקישוט ולהשגת משמעות נוספת. דוגמאות: בשיר הארספואטי "ספר שירי" של רחל - "צריחות שצרחתי נואשת כואבת/ בשעות מצוקה ואובדן" - הצריחה נשמעת דרך העיצורים השורקים/שיניים – צ', ש'. בשיר "צנח לו זלזל" של ביאליק יש שימוש רב בצליל ל' – שמא כדי לבטא את מצבו השלילי המסתכם במילה "לא" : "לא פרי ולא עלה".

דרך צלחה!!!