"יש ילדים זיגזג" לדוד גרוסמן – דיון במשמעות היצירה
ובדרכי עיצובה
מאת : חגית יצחקי
א.
מבוא
הרומאן "יש ילדים זיגזג" מאת דוד
גרוסמן הוא רומאן התחנכות (או רומאן חניכה). זהו רומאן השם את הדגש על תיאור
התפתחותו הרגשית והרוחנית של הגיבור המרכזי עד להשלמתה. במהלך העלילה מצבים שונים
פוקחים את עיניו של הגיבור לראות את עולמו ולהבינו, ובסוף הרומאן מגיע הגיבור
להתבגרות ולהתפכחות. מורי הדרך שלו הם הדמויות בסיפור, המציגות לפניו את דמותו,
אפיוניו, השקפותיו, תפיסותיו, וכך עוזרות לו לבנות אישיות מאוזנת מבחינה רוחנית
ונפשית, שאליה שואף הגיבור להגיע.
הרומאן "יש ילדים זיגזג" מציג
בפנינו את נונו, אמנון פיירברג, נער בן 13, היוצא למסע גילוי העצמי שלו. למסע זה
שני רבדים: רובד מילולי ורובד מטאפורי. מבחינה מילולית המסע שנונו עובר הוא מסע
פיסי, שכן נונו עובר (ביחד עם סבו, פליקס גליק) ממקום למקום, מתחנה לתחנה, ובכל
מקום חווה התרחשות מיוחדת ויוצאת דופן. מבחינה מטאפורית מסע זה הוא מסע נפשי
ורוחני, משום שכל תחנה בדרכו היא עוד שלב, עוד צעד בדרך למציאת זהותו. במהלך מסע
זה מתוודע נונו לעברו המשפחתי ולבני משפחתו, אשר אותם לא הכיר מעולם, ומשבץ אט אט
את כל הפרטים, הידועים החסרים כאחד לכדי תמונה אחת שלמה, העונה לו בסוף המסע על
השאלה: "מי אני?". זוהי למעשה
השאלה שהועלתה בתחילת הסיפור, והנסיון להשיב עליה הוא זה שהיווה את העילה לפתיחת
מסע זה.
בסוף המסע, שהוא גם סופו של הרומאן, נונו
הוא בר מצווה. גיל זה מסמל ביהדות את תחילתה של הבגרות. הנער מוגדר כאדם המסוגל
לבצע החלטות, להתמודד עם קשיים, לבחור את דרכי ההתנהגות המתאימות לו, לעצב את
אישיותו ולפלס לו דרך לעבר היותו אדם בוגר. נונו למד כל אלו במהלך מסעו. התחנות
בהן עבר בדרכו, ההחלטות שביצע והקשיים עמם התמודד עזרו לו לעצב את זהותו ולענות על
השאלה: "מי אני".
בניית זהותו
של נונו היא למעשה בניית משמעות היצירה, ובסופה נונו משלים את תהליך ההתחנכות
ויודע "מי הוא". הוא "ילד
זיגזג", ילד בעל זהות עשירה ומגוונת,
המורכבת מסתירות ומניגודים המשתלבים זה בזה בצורה מושלמת, המתאימה רק לו: "אני
אחר. אותי גידלו אחרת. לי יש אבא אחר. אני כבר יודע שאני לא תאום שלו, ואני יכול
לא להיות תאום ש ל ה. אני יצור עצמאי. אני יכול לבחור מי אהיה". (עמ' 270).
ב.
משמעות המרכזית של הרומאן ודרכי עיצובה:
משמעותו
המרכזית של הרומאן הולכת ומתגבשת כמו אישיותו של הגיבור המרכזי בו. תהליך ההתחנכות
מגיע לשלמותו באמצעות התרחשויות בעלות השפעה על הדמות, באמצעות פרטים מסוימים,
המשובצים ברומאן בתחילתו וצוברים משמעות בהמשך היצירה ובאמצעות כותרת הסיפור,
המכוונת אל המשמעויות העיקריות הנובעות מהחוויות שהתרחשו ברומאן. כמו כן מונולוגים
פנימיים, דיאלוגים וזכרונות מעצבים לכל אורך היצירה את חיי הנפש של הגיבור. נוסף
על כך אין להתעלם מהאמצעים האומנותיים השונים, התורמים לעיצוב משמעותו של הרומאן:
מוטיבים, ניגודים וכן פרטים שונים בעלי משמעות סמלית.
ב. 1)
כותרת הרומאן: "יש ילדים זיגזג"
כותרת
הרומאן מרמזת על המשמעות העיקרית שלו וכן מכוונת אל המשמעויות הנובעות מהחוויות
המרכזיות שהתרחשו בו. הכותרת נזכרת פעמיים במהלך הסיפור. לראשונה נזכר שמו של
הסיפור, כאשר גבי משוחחת עם מורתו של נונו, לאחר שסולק מביה"ס: "...
גברת מרכוס היתה מגחכת שסילוק לשבוע זה בהחלט עונש מתון לילד כמוני, למים רדודים
כמוני...אתם יכולים להיות בטוחים כי גבי לא עברה לה על זה בשתיקה: "מה
שבעינייך הוא מגבלות, בעיני הוא יתרונות!" הזדקפה מול המורה והתנפחה כמו נחש
קוברה שפגעו בנחשון שלו. "ואפשר לקרוא להם למשל נפש של אמן! כן! ואולי לא כל
אחד מתאים בדיוק למסגרת המרובעת של ביה"ס! כי יש אנשים עיגולים, גברתי, ויש
אנשים שמיניות, ויש ילדים בצורה נניח,
משולש, למה לא, ויש... ילדים זיגזג!"" (עמ' 88).
בשנית נזכר שמו של הסיפור כשנונו מדמיין
שהגב' מרכוס אומרת זאת מתוך הערכה אליו כאל בעל כשרון: "הוא
לא היה פרוע, רק שהיתה לו נפש של אמן. ככה זה. יש ילדים מרובעים, ויש ילדים זיגזג,
ואנחנו לא הבנו את זה בזמן". (עמ' 208). נונו אם כן מאופיין בסיפור כ"ילד
זיגזג". מה פירוש המילה 'זיגזג'?
בהסתמך על מילון אבן שושן, המילה 'זיגזג' היא
מילה המציינת פרט מקוטע כלשהו (קו, דרך, חפץ וכיו"ב) שקטעיו יוצרים זוויות
חדות וקהות ללא סדר קבוע. יש להניח אפוא, שהביטוי "ילדים זיגזג" מתייחס
לילדים בעלי נפש ייחודית ושונה, והדרך בה ילדים אלה בוחרים לחיות את חייהם, אינה
דרך ישרה, קבועה ושגרתית. נונו, גיבור הסיפור, הוא ילד שכזה. נונו הוא נער בן 13,
המצוי בגיל ביניים – גיל ההתבגרות. בהתאם לכך יש בו מידות של אדם ילדותי ופרוע,
ומנגד – מידות של אדם בוגר ושקול. הוא בן של שוטר, בלש, איש חוק ופושעת מדופלמת.
יש בו מידה של רוע ושגעון, ובמקביל הוא אדם הגון ואכפתי. כמו כן בנפשו משולבים שני
צדדים, המתבטאים באופן סמלי בהיותו נער הלובש בגדי נערה. זהו הצד הנשי שבו, הצד
המשוגע, האימפולסיבי, המשוחרר, המייצג את אמו. הצד הגברי זהו הצד הקשוח והאטום,
אותו עיצב אביו במהלך 13 שנותיו.
בהשפעת כל אלו מתאפיינת דמותו
ה"זוויתית" של נונו כאדם של קצוות וכאדם של סתירות וניגודים. אפיונו
כ"ילד זיגזג" מתבטא בחוויות שהוא עובר במהלך הסיפור, במעשיו ובמחשבותיו,
המעצבים את עולמו הפנימי. למשל: לכל אורך הסיפור נונו (ביחד עם פליקס) מבצע פשעים
ונמלט מהחוק, אבל מוגדר כ"הקמע של המשטרה" ומנתח אירועים ותקריות כבלש
מנוסה. נונו וסבו אוכלים במסעדה ומשאירים למלצר במקום תשלום - ארנק מלא בחול.
מאוחר יותר מהרהר נונו על כך שאביו יחזור לאותה מסעדה וישלם את החשבון. נונו פוצע
את הפרה של משפחת מאוטנר לאחר שדימה בנפשו שהוא מטאדור, אך לאחר מכן מביע צער על כך
וגוזר על עצמו צמחונות למשך 10 שנים. הוא נוהג בקטר רכבת כשהוא אחוז שגעון, שם
סוכר במיכל הדלק של מנהל ביה"ס, ומנגד מסייע למשטרה ללכוד פושע, משמש לגבי
כתף ואוזן קשבת בעימותיה עם אביו, ומגונן על חברו, חיים שטאובר, כאילו היה אביו או
לפחות אחיו הגדול. כל אלו מעידים על
אישיותו המגוונת של נונו ועל היותו אדם של קצוות, ניגודים וסתירות, או כפי שגבי
היטיבה להגדיר זאת: "ילד
זיגזג". נונו הוא אם כן בעל נפש ייחודית, שובבה ובלתי צפויה.
במהלך מסעו נחשף נונו לאנשים
שונים, לדרכי התנהגות שונות ולסגנונות חיים שונים. בסוף הסיפור הוא לומד לבחור מהי
הדרך העדיפה עבורו ואיזה אישיות הוא רוצה לעצב לעצמו. הוא מודע להיותו "ילד זיגזג", ובהתאם
לכך הוא בוחר לשלב בזהותו את האפיונים המנוגדים של בני משפחתו: אמו, אביו, סבו
וסבתו, לאחר שהצליח להתחבר אליהם וגם לחבר ביניהם.
ב. 2) מוטיב המשחק
רומאן ההתחנכות הוא רומאן, אשר
במהלכו מתפתחת הדמות המרכזית ומעצבת בהדרגה את אישיותה. ברומאן "יש ילדים
זיגזג" נונו פיירברג מגלה אט אט פרטים אודות עברו ואודות משפחתו, אשר הוסתרו
ממנו במהלך 13 שנות חייו. חיבור אותם פרטים זה לזה, יחד עם החוויות המסעירות, אותן
הוא עובר, הם המביאים את תהליך ההתחנכות לידי השלמה. מוטיב המשחק בא לידי ביטוי באמצעות ריבוי
המסכות והתחפושות שעוטות על עצמן הדמויות. מסכות אלו גם הן, כמו פרטים נוספים
ברומאן, בעלות רובד כפול. ברובד המילולי גיבורי הסיפור עוטים על עצמם מסכות
ותחפושות בשל אופיים וסגנון חייהם (למשל – לולה השחקנית, פליקס הפושע המחליף
דמויות ללא הרף). ברובד המטאפורי
מייצגות המסכות את העמדת הפנים, חוסר האמון והצביעות המאפיינים את משפחתו של נונו. במהלך מסעו נונו נחשף למשחקי התפקידים המוזרים
והנסתרים, ובמקביל חושף את "הפרצוף האמיתי" של משפחתו ולומד להכירה,
ובעיקר – להכיר את עצמו: "בכל רגע השתנה העולם שלי. בכל רגע, מה
שקרה לי בימים האחרונים הואר באור חדש לגמרי, לא ממשי וקבוע, אלא משהו גמיש,
חמקמק, מתחלף". (עמ'
269). המשחק בו הוא משתתף, הוא
למעשה תהליך גילוי ועיצוב אישיותו האמיתית.
כבר בתחילת הסיפור אנו עדים למשחק
המתרחש מול עיניו של נונו. בעת נסיעתו ברכבת נכנסים לתאו שוטר ואסיר מרותקים זה
לזה. בהמשך משתלט האסיר על השוטר, והתפקידים מתחלפים. שני אלו אינם עונים לנונו על
השאלה שעליו לשאול, אלא אדם כבן 70, מצוחצח ומהודר, אשר כובש את נונו בנוכחותו
המרשימה כבר מן הרגע הראשון. זהו
פליקס. פושע ונוכל בינלאומי, הנמלט מן
החוק שנים רבות, ומחליף דמויות ללא הרף.
פליקס הוא זה שנתן למסע את הכינוי: "המשחק הגנוב": ""מר
פיירברג קטן", אמר, "כל משחק הזה גנוב. מהתחלה
ועד הסוף אין בו אפילו דבר אחד ישר. ויש רק שאלה אחד: אתה משחק?"" (עמ' 108).
במשחק זה, כמו בכל משחק, יש הרפתקאות, הפתעות, ריגושים וכיף.
"גנוב" הוא נקרא, משום שרובו ככולו אינו מציאותי. הוא נחטף מן המציאות
היומיומית והשגרתית ונותק מן החיים האמיתיים. הוא דמיוני, נטול זמן ומקום, יש בו
מן האמת ומן השקר, מן המציאות ומן ההזייה.
השאלה העיקרית הנשאלת כאן, היא השאלה אותה שואל פליקס את נונו פעמים
רבות בסיפור: האם הוא משחק. נונו אכן משחק, ואף מיטיב לעשות זאת. בשל כך יוכל בסוף המשחק לענות לעצמו על השאלה:
"מי אני?"
מלבד נונו לוקחות חלק במשחק גם יתר
הדמויות בסיפור. אחד המחזות המרשימים בסיפור מתרחש בין פליקס ללולה: "משונה.
היתה נימה של משחק והתגרות ביניהם. הם דיברו כמו שני שחקנים בהצגה". (עמ' 158). פליקס ולולה משחקים שני זרים, אף
על פי שההיכרות ביניהם עמוקה למדי. גם נונו סבור ששניהם זרים לו, עד שלבסוף מתגלה,
כי הם סבו וסבתו. פליקס, כידוע, מחליף את זהותו פעמים אין ספור כדי להערים על
המשטרה, ולולה, היא שחקנית מפורסמת בתיאטרון הלאומי. לולה היא כביכול השחקנית
הנערצת על גבי, והיא גורמת גם לנונו להעריץ אותה, לדקלם בעל-פה טקסטים שלמים
ממחזותיה ומפתחת את הכמיהה שלו לאביזר התיאטרלי המייצג אותה יותר מכל, הצעיף
הסגול. באמצעות אקט ההערצה מבטאת גבי
את הקשר של נונו למשחק, וגורמת לו להתחבר לצד זה במשפחתו. המשחק אם כן טבוע במשפחתו, בשורשיו של נונו, ולכן גם משתקף
בדמותו פעמים כה רבות.
הדמות העיקרית, שממנה שואב נונו את זהותו
המשתנה ואת יכולת המשחק שלו היא דמותה של זוהרה. זוהרה היא בתם של שני שחקנים,
החיה במציאות עשירה בדמיונות ומלאה מסכות.
עמ' 212: "והיה לה סוד יקר. היא לא היתה ילדה, היא היתה מרגל
שנשלח אל העולם מתוך ספר אהוב...ומשימתו היתה לנסות לחיות חיים רגילים בין
בני-האדם הרגילים, מבלי שיגלו אותו. אם בני-האדם יגלו שהוא רק מתחזה, המרגל יאלץ
להישאר בין בני האדם עד סוף ימיו." זוהרה אכן לא הצליחה לחיות את חייה בין
בני-האדם. היא אף פעם לא גילתה את זהותה האמיתית לסביבה, והחיים ה'רגילים' הקשו
עליה וחנקו אותה. כשראתה שאין היא מסוגלת לעמוד בכך, נעלמה במפתיע, באופן המתאים
לעולם הקולנוע והאגדות ולא למציאות. לולה עצמה מעידה על זוהרה כי היה לה כישרון
משחק: "גם אמא שלך היתה שחקנית לא רעה. התיאטרון היפנט אותה.
המסך עם הקפלים שלו, והקטיפה , המסכות, המלכים הגיבורים, הנוכלים. היו שחקנים
שאמרו שזוהרה היא הקמע של הבימה".
(עמ' 267). כ"ילד
זיגזג" נונו בונה את זהותו באמצעות שילוב בין המשחק והשגעון, המייצגים את
אמו, לבין המשטרה, הבילוש, המייצגים את אביו.
חשוב לציין, כי הזהות בינו לבין אמו משתקפת גם באופן שבו תופסת אותם
הסביבה, על אף השוני בתפקיד שאותו הם
ממלאים עבורה, שכן השחקנים אומרים שזוהרה היא "הקמע של הבימה",
והשוטרים כידוע, אומרים שנונו הוא "הקמע של המשטרה".
השותפות
של נונו במשחק ניכרת בו כבר בתחילת הסיפור בעת נסיעתו עם פליקס במכונית ה'בוגאטי'
המרשימה: "הוא נראה לי כטורף, כפנתר: קצת זקן, אומנם, עם קפלי עור
משני צידי הפה, אבל עדיין עם ניצוץ בעיניים, ניצוץ טורפני, וחיקיתי מבלי משים את
הבעותיו המתחלפות...נדמה לי שכבר סיפרתי על הנטייה שלי לנסות עלי את הפנים של
האנשים שאני מדבר איתם, להרגיש מבפנים את הקלסתרון שלהם, ועד היום קשה לי להחליט
אם זה סימן לכשרון דרמטי או לאופי גמיש".
בהמשך לובש נונו את בגדי הילדות של
אמו זוהרה, מבלי שהוא מודע לכך. בגדי הילדה הם חסרי משמעות עבורו, ומשום כך הוא
מסרב ללבוש אותם, אך בהמשך הוא מקבל על עצמו את התפקיד, ומשחק בעזרתם את דמותה של
תמי. ראוי להדגיש כי נונו לאט לאט לומד להתנהג כילדה, ואף נהנה מגילום המין השני.
הוא משנה את קולו, מלטף את הצמה וכולי: "בלי הרף
החלפתי את עצמי מתמי לנונו. קלי קלות: רק החלקתי בעדינות לכל אורך הצמה, עד לסוף,
כאילו אני מושך בחבל פעמון... ותמי היתה עולה מתוכי...כאילו עברתי ממשבצת אחת בלב
למשבצת שניה, טיק טק, שוב ושוב, אמנון ותמר". (עמ' 131).
לבישת בגדי הילדה, שהם למעשה בגדי הילדות של זוהרה, מכינה את נונו לקראת
היכרותו עם אמו ולקראת הזדהות עם דמותה
בסוף הסיפור. מוטיב המשחק משקף כאן את התהליך ההדרגתי, הפותח בלבישת אביזר חיצוני,
חיקוי תנועותיה וקולה, ומסתיים בגילום דמותה באופן כמעט מלא. ההזדהות המוחלטת עם דמותה של זוהרה מתרחשת בסוף
הסיפור בכספת הבנק. נונו מפצח באופן על-טבעי, כמעט מיסטי, את הצופן לפתיחת הכספת,
שבה מונחת מתנת בר-המצווה שלו מאמו. לאחר מכן הוא מאיים על אביו באקדחה של אמו
וזאת כדי לאפשר לפליקס, אביה של זוהרה, סבא שלו, להימלט. זאת לאחר שבמשך כל
הסיפור נמלט נונו פעמים רבות מהמשטרה והחליף זהויות רבות, כפי שנהגה אמו לעשות.
גם "מלחמת השוורים" של
נונו היא ביטוי למוטיב המשחק. נונו מגלם
את דמות המטאדור וחודר לתפקיד זה באופן מוחלט: "כעת כבר הייתי
כולי בתוך הגלגל הלוהט של הקרב".
(עמ' 143) וגם: "סנוורי
השמש נדמו בעיני לניצוץ משקפת של אלפי הצופים". (עמ' 144).
הזדהותו המוחלטת עם עולם הדמיון והמשחק מבהיל את נונו. הוא מגלה כי מתעורר בו פחד מעצמו ומהתהליך
שעבר: "התחיל אצלי פחד מעצמי. מפני שידעתי שקורים לי דברים
שאין לי שליטה עליהם. שאוחז בי טירוף, ופתאום מגיח מתוכי מישהו אחר, לא אני, יצור
זר שאני לא מבין למה הוא בחר להיכנס דווקא לנשמה שלי". (עמ' 145). תחושת הפחד והבלבול שתוקפת את
נונו, משקפת את הקושי שבתהליך ההתחנכות וגיבוש הזהות. נונו משתנה ללא הרף,
משנה ומחליף דמויות וזהויות. פעם הוא אביו
הבלש, פעם הוא אמו המשוגעת, פעם הוא סבתו השחקנית ופעם הוא פושע כמו סבו פליקס. נונו
נבהל מהתמורות הרבות החלות באישיותו, אך בזכותן יצליח בסוף הסיפור לגבש את זהותו
תוך שילובן זו בזו.
ב. 3) ניגודים
נונו פיירברג, אותו כבר הגדרנו
כ"ילד זיגזג", הוא אדם בעל אישיות רבת סתירות וניגודים, החי בתוך מציאות
שגם היא מבובלת ורבת תהפוכות. במהלך הסיפור הוא עובר חוויות מסעירות ומתעתעות,
ומתוודע אט אט לבני משפחתו אשר היו זרים
לו עד עתה. החוויות והמפגשים הודפים אותו במסעו ה"זיגזגי" מצד אחד של
המתרס לצדו השני: מילד לבוגר, מפושע לשוטר, מגבר לאישה, מצד הטובים לצד הרעים.
אביו, איש המשטרה אשר לימד אותו
לראות את העולם בעיני בלש, אומר לו – "תהיה כמוני". (עמ' 31). "ידע
הוא כוחחחחח". (עמ' 34). מנגד, נונו משתף
פעולה עם פושע מפורסם ונמלט מהמשטרה, ובאופן סמלי – מכל דרכי ההתנהגות והערכים
הרציונליים הנוקשים, הגברייים המייצגים את אביו.
השוטר והאסיר המחליפים תפקידים בקרון הרכבת הם למעשה ביטוי סמלי לשני
הצדדים המתחלפים באישיותו של נונו פעם אחר פעם. גם כאשר נונו מתנהג כפושע הנמלט
מהחוק, בולטים בו אפיונים של שוטר, בלש, שאותם, למרבה ההפתעה מטפח פליקס, הפושע
המדופלם: "אתה באמת עוד תהיה הבלש הכי טוב בעולם".
(עמ' 134). בנוסף, ניתן לראות בשוטר ובאסיר את יעקב ופליקס עצמם, שכן גם הם החליפו
תפקידים בסוף הסיפור בסצנה המתרחשת בכספת הבנק. (יעקב הפך לאסיר ונקשר באזיקים
ע"י פליקס עצמו). הניגודים והסתירות בסיפור מאפיינים אם כן את אישיותו של
נונו: "אני בן של שוטר ופושעת. אפשר להתפוצץ. אפשר פשוט להיקרע
לשניים". (עמ' 222). הוא נחשף אליהם
במהלך הסיפור ועובר מצדו האחד של המתרס לצדו השני, וזאת כדי שיוכל לבחור לו בסוף
הסיפור זהות מתאימה.
גיל בר-המצווה מגדיר את הנער
כמתבגר, כאדם הנמצא בשלב ביניים בין ילדות לבגרות. בגיל זה עובר הנער שינויים
גופניים ומגלה את מיניותו. במהלך חייו של
נונו טופח בו רק הצד הגברי הנוקשה, האטום. הצד הנשי בחייו מוסתר ורדום בשל הרחקת
זכרה של זוהרה ע"י אביו. ההתחפשות של נונו לילדה באמצעות לבישת בגדי
הילדות של אמו, שינוי הקול, ליטוף הצמה וכולי הם אקט סמלי של התקרבות לדמותה
ולנשיות שהיא מייצגת. זוהרה תופסת מקום מהותי באישיותו של נונו ומהווה חלק
בלתי נפרד ממנו: "בסך הכל בגדי ילדים. לא ידעתי להחליט אם של בן או
בת. ואולי של שניהם. בן או בת?". (עמ' 145). עמ' 131: "בלי הרף
החלפתי את עצמי בין תמי לנונו".
עמ' 132: "אני יכול להיות כל אדם וכל מה שאני רוצה, ואפילו
בת. מה יש?"
התנודות הרבות בתהליך גיבוש זהותו
מאפשרות לנונו לבחור את תכונות האופי המייצגות את אישיותו. כך אומרת לו גם לולה
סבתו, לקראת סוף הסיפור: "אתה לא זוהרה, אתה יכול לבחור. האופי
שלך שונה. אתה בנאדם אחר". (עמ' 269).
אקט הבחירה הוא הוא המסמל את ההתחנכות, שהגיעה לסיומה. נונו, אשר הצליח להגיע להשלמת התחנכותו ולגיבוש
זהותו, יודע כי הוא "ילד זיגזג", ובוחר לו את דרך החיים ואת תפיסת העולם
המתאימה לו: "כי נכון שידע הוא כוח, אבל במסתורין יש מתיקות מיוחדת".
(עמ' 299).
ב. 4) פרטים בעלי משמעות סמלית
(1) שמות הדמויות
לשמות
הדמויות ישנה משמעות סמלית ברומאן זה. שמותיהן מייצגים את הוויתן, את אישיותן ואת התפקיד שהם ממלאים ביצירה.
להלן תיאור המשמעות הסמלית של שמות הדמויות ביצירה:
נונו: השם 'נונו' הוא קיצור של השם – אמנון. אמנון
הוא שם של דג, יצור החי בים. במהלך הסיפור מספר פליקס לנונו כי אמו אהבה מאוד את
הים, ובשל אהבתה הרבה נתנה לו שם זה: ""אתה כמו
אמא שלך". צחק מבעד לחול, "ככה היא היתה עם הים. משוגעת כמוך. ים היה
בית שלה. היא כמו דג. גם נתנה לך שם של
דג"" (עמ' 188). מכאן ניתן להסיק ששמו של נונו מסמל את אופיו
ואת אישיותו. נונו, הוא אמנון, אוהב מאוד את הים, ובהתאם לכך נקרא על-שם יצור
אשר ביתו, מקור חייו, הוא הים. מעבר לכך מייצג שמו את הקשר שלו לאמו, שכן גם היא כמוהו אהבה מאוד את
הים, ואת אהבה זו ביטאה בשם שהעניקה לו.
השם 'אמנון' נזכר פעם נוספת בסיפור בצירוף 'אמנון ותמר': "בלי
הרף החלפתי את עצמי מתמי לנונו. קלי קלות: רק החלקתי בעדינות לכל אורך הצמה, עד
לסוף, כאילו אני מושך בחבל פעמון... ותמי היתה עולה מתוכי...כאילו עברתי ממשבצת
אחת בלב למשבצת שניה, טיק טק, שוב ושוב, אמנון ותמר". (עמ' 131).
הצירוף 'אמנון ותמר' מייצג את שני הצדדים באישיותו של נונו: הצד הגברי והצד
הנשי. כאמור, שני הצדדים הללו באים לידי ביטוי במהלך העלילה, והעובדה כי נונו
מסתגל לזהות הנשית, משלב אותה עם זו הגברית, ואף מכנה אותה בשם, מוכיחה כי הוא
מכיר בזהותו המגוונת, ה"זיגזגית".
גבי: השם 'גבי' הוא קיצור של השם – גבריאלה. שם זה
יוצר קישור לשמו של המלאך גבריאל. גבי היא אכן מלאך, שליח. היא זו הלוקחת על עצמה את השליחות לקשר
את נונו לעברו, לשורשיו ולמשפחתו, ושולחת אותו למסע התבגרות והתחנכות:
"...ולרגע חלף בי רעיון מוזר, מדהים, מופרך לחלוטין, שאולי
בסיפור החטיפה שלי גבי מלאה תפקיד קצת יותר גדול ממה שהבנתי..." (עמ'
299). מעבר לכך, בין גבי לנונו יש קשר מיוחד. גבי היא המלאך השומר, הדמות שעזרה
לאביו לגדל ולחנך את בנו, ובזמן צערו לאחר מות אשתו שימשה לו משענת, גב. מעבר לכך גבי היא הגיבוי של נונו,
ולראייה עומדת הסצנה המתרחשת בבית-הספר שבה טבעה גבי את הביטוי "יש ילדים זיגזג".
יעקב: השם 'יעקב' נזכר ע"י נונו בסוף הסיפור:
"...חשבתי ש'יעקב' הוא שם מאוד מתאים לבלש. שעוקב..." (עמ'
300). שם זה יוצר קישור בין מקצועו של יעקב פיירברג לבין זהותו, אישיותו. יעקב הוא אדם העוקב אחר כל פרט, מלקט רמזים,
אוסף מידע. במהלך השנים לימד את עצמו לדכא את הפן הרגשי שבו, וראה את העולם כזירת
פשע ותו לא. לקראת סוף הסיפור, בשלבי
סיומה של ההתחנכות, מצליח נונו לחדור גם אל אישיותו של אביו, וגם כאן הקישור שהוא
יוצר בין אישיותו של אביו למקצועו מוכיחה שהתבגר: "רק את פני
השוטר ראיתי, פני המקצוען...אסיר של עצמו, של טבעו הקשה." (עמ' 292).
זוהרה: זוהרה היא
אמו של נונו. כשמה, כן באישיותה, ישנו זוהר, אור פנימי: "...כולה
אור היתה מדברת בעליצות, הולכת בניתורים, להוטה להתחבק שוב ושוב עם מי
שאהבה...פניה באותם ימים היו נעשים בהירים. בימים המוארים האלה היתה הקטנה מתלבשת
בבגדים מיוחדים, כלל לא לפי גילה... מהלכת בת"א כמו בול צבעוני נדיר סופגת
לתוכה את המבטים המשתאים." (עמ' 213). וגם: "...בימים הטובים
שלה היתה זוהרה בוחרת לה ילד אחד מהילדים, ומתאהבת בו...היא היתה בטוחה שמשהו מכל
מה שהיא שופעת אליו חודר לתוכו, שמילה שהיא אומרת, או מבט ממשיכים לנצנץ בתוך לבו
הסגור...ופעם בעוד שנה או שנתיים פתאום יאיר בתוך לבו אור גדול אליה, וזאת סיבה
מצויינת להיות מאושרת כבר עכשיו..." (עמ' 214). השם 'זוהרה' גם הוא מאפיין את הוויתו ואת
אישיותו של האדם הנושא אותו. בזוהרה היה אור פנימי שאותו הקרינה כלפי חוץ,
והסובבים אותה נמשכו אחריה כפרפרים אחרי האור. (כך למשל אביו של נונו - שוטר
שבא לבקר את הפושעת שלכד בבית-הסוהר, יום אחרי יום). זוהרה היתה אדם מיוחד במינו, יוצא דופן,
תמהוני, בלתי מוסבר, בעל כוחות מסתוריים. יתכן שהצד המסתורי, המיסטי שבדמותה נרמז
גם הוא ע"י שמה - זוהרה, המרמז לספר 'הזוהר', ספר היסוד של ספרות הקבלה.
(2) חפצים ועצמים דוממים
ביצירה
זו מופיעים עצמים רבים בעלי משמעות סמלית כגון: הצעיף הסגול, שיבולת הזהב, האקדח
עם קישוט הצדף, קליע האקדח על צווארו של
נונו, חליל העץ ועוד.
מלבד קליע
האקדח, עצמים אלו שייכים לבני משפחתו של נונו, הם נמצאים בתודעתו, אך אין הוא יודע
על הקשר שלהם אליו. בעיני רוחו, הצעיף
הסגול ושיבולת הזהב הם הפנטזיה של גבי. מאז ומתמיד חשקה בהם, ובמהלך מסעו רוצה נונו
"להקדיש את האומץ שלו" בשבילה ולהשיג עבורה את שניהם. נונו אינו יודע שהצעיף הסגול ושיבולת הזהב הם
שני עצמים השייכים לסבו וסבתו, שכן העובדות אודות משפחתו הוסתרו ממנו ע"י
אביו. במהלך מסעו הוא כמובן מתוודע לאמת. יתרה מזאת, האקט שבו מניף נונו את שיבולת
הזהב האחרונה של פליקס בים לאחר החזרתו ללולה, מסמל את הקשר שלו לסבו.
האקדח עם קישוט הצדף והקליע על צווארו של
נונו גם הם חפצים בעלי משמעות סמלית. נונו
כבר ראה את האקדח המדובר בילדותו, כשביקר בתערוכת כלי נשק שנתפסו ע"י המשטרה,
אך לא ידע שזהו האקדח של אמו. באותו אקדח ירתה זוהרה ביעקב, כשניסה לתפוס אותה על
גג בנין הבורסה לתכשיטים ומפעל השוקולד "עלית". באותה תערוכה אביו ליטף את האקדח, שכן היה קרוב
ללבו, אך מיד החזיר אותו למקומו בבוז, באומרו שזהו "אקדח של נשים". (
עמ' 69). בעת מסעו נונו רואה את האקדח
בשנית, הפעם בידיו של פליקס. באותו אקדח הוא משתמש בסצנה המתרחשת בכספת הבנק לקראת
סוף הסיפור. נונו מכוון את האקדח
כלפי אביו (בדיוק כפי שעשתה אמו)
כדי שישחרר את פליקס. גלגוליו של האקדח מידיה של זוהרה, לידיו של פליקס ולבסוף –
לידיו של נונו, מצביעים על הקשר המשפחתי ביניהם, וכמובן על הצד הפרוע, העברייני,
האימפולסיבי שבאישיותם. אותו האקדח עם
קישוט הצדף ירה קליע בכתפו של יעקב. היורה היא כידוע, זוהרה. אותו קליע תלוי כעת
על צווארו של בנם – נונו. קליע זה מציין באופן סמלי, כי נונו נושא עמו באופן
פיסי ובאופן רוחני כאחד את דמותם של אביו ואמו.
חליל העץ גם הוא חפץ סמלי, המבטא את
הקשר בין נונו לאמו. זוהרה אהבה מאוד
מוסיקה, ובילדותה קנו לה הוריה חליל עץ. גם לאחר שבגרה ושינתה את הליכותיה, הרגליה
וסגנון חייה, לא זנחה את החליל, ומדי פעם היתה מנגנת בו. את החליל מורישה זוהרה
לנונו, ומצווה, כי יינתן לו ביום הולדתו ה- 13, כמתנת בר-מצווה. קבלת החליל היא
למעשה גולת הכותרת של הסיפור, שכן כעת נונו מכיר את אמו ויודע את כל אשר ניתן לדעת
עליה. יתרה מזאת, את החליל מקבל נונו רק לאחר פיצוח הצופן לפתיחת הכספת,
באופן מיסטי, על טבעי. בזכות הקשר
הרוחני ביניהם מצליח נונו לגלות את המספר, המתגלה כצירוף סמלי של הספרות המציינות
את תאריך יום הולדתו. הוא מקבל לידיו את החפץ האהוב עליה, כאקט של השלמת
ההיכרות ביניהם והזדהות דמותה בדמותו, נפשה בנפשו: "אבל
דבר אחד נשאר מוחשי וקיים: כי מתוך החלום שלח לי מישהו מתנה, והיא נחה כעת על
ברכי, ולא זזה מכף ידי, וכל חיי מאז היא אתי. חבל שאין לי שמיעה מוזיקלית, ושאני
לא יכול לנגן ממש בחליל העץ הזה, חליל העץ הפשוט שזוהרה שלחה לי, אבל תמיד כשרע לי
במיוחד, כשאני מרגיש בודד, אני מתיישב על החלון בחדרי, הרגליים למטה, ואני שם את
הפיה בפה, ושומע צלילים סמויים מן האוזן" (עמ' 295).
(3)
מקומות
טרם מסע
ההתחנכות של נונו הוא ביקר פעמים רבות ביחד עם גבי וללא ובלא ידיעתו כמובן,
במקומות בעלי משמעות, הקשורים לעברה של משפחתו. הביקורים התכופים במקומות אלו
הכינו אותו למסע שעבר בגיל 13, בייחוד לאור העובדה, שבמהלך מסע זה ביקר בהם פעם
נוספת, והפעם ידע לעמוד על טיב הקשר בינו לבינם. המקומות הסמליים הם הים, מפעל
השוקולד "עלית", התאטרון וכמובן גם הבית בהר הירח, אף על פי שבמקום זה מבקר נונו רק בסוף הסיפור.
הים הוא,
כידוע, "ביתה" של זוהרה. היא אהבה את הים וחיה את הים, וקראה לבנה בשם
של יצור החי בים. אחד המקומות הקבועים בהם ביקרו גבי ונונו, היה הים. למרות העובדה
שלא אהבה את הים ואת כל הכרוך בביקור בו (חול, שמש, וכמובן הצורך להתפשט), הרגישה
גבי בצורך לחבב על נונו את הים, כדי לקרב אותו אל אמו, אף על פי שהוא עצמו לא היה
מודע לכך. הים הוא אם כן מקום המבטא את הקשר בין נונו לבין אמו.
מפעל
השוקולד הוא המקום בו נפגשו הוריו של נונו, בו ירתה אמו על אביו, בו נפלו לתוך
בריכת השוקולד ומאז נקשרו נפשותיהם זו בזו. נונו "מת" על שוקולד. גבי
היתה רוצה להיקבר בתוך ארון עשוי שוקולד. משום כך הם מבקרים מדי חודש בחודשו במפעל
השוקולד, מסיירים בו ואוכלים שוקולד עד להתפוצץ.
גם כאן נונו אינו מודע לקשר הסמלי הקיים בין מפעל השוקולד למשפחתו, אך
בזכות גבי הוא לומד לאהוב שוקולד - בדיוק כמו הוריו, והמקום בו הכירו השוטר
והפושעת טבוע בו בשל הקביעות שתפס מקום זה בחייו.
נונו מבקר
באופן קבוע בתאטרון, מדקלם בעל-פה את מחזותיה של לולה צ'יפרולה, ואף חיכה לה,
כמובן יחד עם גבי, בפתח ביתה כחמישים פעם,
רק כדי לחזות בה חוזרת מן התאטרון ועליה הצעיף הסגול. ככל הידוע לנונו, לולה צ'יפרולה היא האלילה של
גבי, ואין הוא יודע כי למקום זה חלק בלתי נפרד מחיי משפחתו ומחייו שלו. התאטרון
הוא המקום בו לולה צ'יפרולה עובדת, המהווה חלק בלתי נפרד מאישיותה השחקנית. חשוב
לציין כי גם זוהרה "חיה את התאטרון". מקום זה הקסים אותה, וסימל גם את
אופייה השחקני. הביקורים בתאטרון, אם
כן, מקרבים את נונו, ללא ידיעתו, לכל מה שהתאטרון מייצג: למשחק, לחילופי הדמויות,
לריבוי התלבושות, לבריחה מהמציאות – למשפחתו ובעיקר - לעצמו.
ג.
סיכום:
הרומאן "יש ילדים זיגזג"
הוא רומאן התחנכות, הפורס בפנינו יריעה רחבה של הרפתקאות בדרך לבניית זהותו של
נונו פיירברג. בסוף הסיפור מתוודע נונו
לזהותו, כמובן לאחר שהתוודע לעברו, לשורשיו, ולמד להכיר את בני משפחתו, אשר להם
תפקיד מהותי בעיצוב אישיותו. נונו מגלה כי הוא "ילד זיגזג" בעל נפש
מגוונת ומיוחדת, וכי הסתירות והניגודים שבנפשו, כמו גם במשפחתו, משתלבים זה בזה
באופן מושלם. כדברי פליקס ולולה, הוא "בנאדם נפרד ועצמאי", ואף על פי
שלמשפחתו חלק חשוב בעיצוב זהותו, עליו להשכיל לבחור את האופי המתאים לו מתוך בליל התכונות המאפיינות אותו, ולהיות שלם
עם בחירתו, כפי שאמר לו פליקס לפני פרידתם: "תזכור שחיים
שלנו זה לא רק החוקים. חיים זה גם צריך שיהיה מקום בשביל חוק רק שלך!" (עמ'
295).
יתכן שיצירה זו מעבירה לנו מסר חשוב,
לפיו אל לנו לשפוט בני אדם לפי כללים ונורמות מקובלים. לכל אדם אישיות מגוונת,
ובנפש כולנו ישנם סתירות וניגודים. לכן עלינו לקבל ולהבין גם אנשים השונים מאיתנו,
ולהימנע מלאפיין אותם ולקטלג אותם על-פי מערכת ציפיות קבועה. עלינו להכיר בשונות
בין אדם לאדם, שכן השונות שלנו מזולתנו היא זו המייחדת אותנו.
מסר נוסף
העולה מן היצירה הוא, כי אם נשכיל לשלב את הסתירות ואת הניגודים המגוונים את
אישיותנו, נגיע לשלמות נפשית ורוחנית.
קובץ שאלות מנחות מבחינות בגרות ללמידת הרומאן "יש ילדים זיגזג"
/ דוד גרוסמן
שאלות בנושא הדמות ועולמה הפנימי
1. ציין דרכים שונות
שבאמצעותן מעצב המחבר את עולמה הפנימי של הדמות המרכזית.
2. במהלך
העלילה לומדת הדמות המרכזית דבר-מה על עצמה או על סביבתה. מה לומדת הדמות ברומאן שלמדת? מה הוביל אותה ללמידה זו?
3. תאר והסבר את
תהליך התפתחותו של הגיבור ברומאן שלמדת.
4. ברומאנים
ובנובלות מוצגת עמידתו של אדם מול הסובב אותו ו/או מול עצמו. הסבר כיצד הדבר בא
לידי ביטוי ברומאן שלמדת.
שאלות בנושא יחסי הדמות
עם הסביבה
5. תאר שני
אירועים מהרומאן שבהם משתתפת הדמות המרכזית, והסבר מה אפשר ללמוד מכל אחד
מהאירועים על הדמות המרכזית.
6. תאר
מערכת יחסים בין שתי דמויות ברומאן. מה תורמת מערכת היחסים הזו לבניית משמעות
היצירה?
שאלות בנושא
דרכי העיצוב של היצירה
7. פרטים
מסוימים, המשובצים ברומאן בתחילתו מתפתחים וצוברים משמעות בהמשך היצירה. הסבר והדגם קביעה זו עפ"י הרומאן שלמדת.
8. כותרת
הסיפור מכוונת בדר"כ אל המשמעויות העיקריות הנובעות מהחוויות שהתרחשו ובאו
לידי ביטוי במהלך היצירה. בחן את כותרת הרומאן "יש ילדים זיגזג" והוכח
באמצעותה טיעון זה.
9. תאר
בקיצור התרחשות (אירוע / מעשה / /מפגש), שיש לה השפעה חשובה על העלילה או על
הדמויות ברומאן שלמדת. הסבר כיצד התרחשות
שתיארת משפיעה על העלילה או על אחת מהדמויות.
10. חלומות,
הזיות, מונולוגים פנימיים, דיאלוגים, זכרונות – כל אלה הם דרכים לעיצוב חיי הנפש
של הדמויות ברומאנים ובנובלות. הבא דוגמה אחת לשתיים מדרכי עיצוב אלה, והסבר מה
מלמדת כל דוגמה על חיי הנפש של הדמות.
מבחן בית לכיתה
י"א 1
הנחיות
כלליות
א. מבחן הבית יוגש ביום ד', 5/5/04 , בשעה 11:25 בדיוק. ניתן להגישו לפני כן, בתא מס' 42 בחדר המורים.
ב. מבחן הבית הוא עצמי ואישי. אין לענות על
השאלות במשותף. כל רמז דק לעובדה שהעבודה
לא היתה
עצמית יגרור את פסילת המבחן.
ג. ניתן לצטט מתוך
הרומאן עצמו קטעים רלוונטיים לתשובה, אך לא משום חומר עזר אחר. גם כאן
"התבססות מוגזמת" על חומר עזר כלשהו תגרור את פסילת המבחן.
ב
ה צ ל ח ה !
בחרו שאלה אחת וענו
עליה בהרחבה.
1. ציין דרכים
שונות שבאמצעותן מעצב המחבר את עולמה הפנימי של הדמות המרכזית. הסבר והדגם מה
מלמדת כל דרך על עולמה הפנימי של הדמות.
2. ברומאנים
ובנובלות מוצגת עמידתו של אדם מול הסובב אותו ומול עצמו. הסבר כיצד הדבר בא לידי
ביטוי ברומאן שלמדת.
מבחן בית לכיתה
י"א 1
הנחיות
כלליות
א. מבחן הבית יוגש ביום ד', 5/5/04 , בשעה 11:25 בדיוק. ניתן להגישו לפני כן, בתא מס' 42 בחדר המורים.
ב. מבחן הבית הוא עצמי ואישי. אין לענות על
השאלות במשותף. כל רמז דק לעובדה שהעבודה
לא היתה
עצמית יגרור את פסילת המבחן.
ג. ניתן לצטט מתוך
הרומאן עצמו קטעים רלוונטיים לתשובה, אך לא משום חומר עזר אחר. גם כאן
"התבססות מוגזמת" על חומר עזר כלשהו תגרור את פסילת המבחן.
ב
ה צ ל ח ה !
בחרו שאלה אחת וענו
עליה בהרחבה:
1. ציין דרכים שונות שבאמצעותן מעצב המחבר
את עולמה הפנימי של הדמות המרכזית. הסבר והדגם מה
מלמדת כל דרך על עולמה הפנימי של
הדמות.
2.ברומאנים
ובנובלות מוצגת עמידתו של אדם מול הסובב אותו ומול עצמו. הסבר כיצד הדבר בא לידי
ביטוי
ברומאן שלמדת.
מבחן בית לכיתה
י"א 6
הנחיות כלליות
א. מבחן הבית יוגש ביום ד', 5/5/04 , בשעה 11:25 בדיוק. ניתן להגישו לפני כן, בתא מס' 42 בחדר המורים.
ב. מבחן הבית הוא עצמי ואישי. אין לענות על
השאלות במשותף. כל רמז דק לעובדה שהעבודה
לא היתה
עצמית יגרור את פסילת המבחן.
ג. ניתן לצטט מתוך
הרומאן עצמו קטעים רלוונטיים לתשובה, אך לא משום חומר עזר אחר. גם כאן "התבססות מוגזמת" על חומר עזר כלשהו
תגרור את פסילת המבחן.
ב
ה צ ל ח ה !
בחרו שאלה אחת וענו
עליה בהרחבה:
1. ציין דרכים שונות שבאמצעותן מעצב המחבר
את עולמה הפנימי של הדמות המרכזית. הסבר והדגם מה
מלמדת כל דרך על עולמה הפנימי של
הדמות.
2. במהלך
העלילה לומדת הדמות המרכזית דבר-מה על עצמה או על סביבתה. מה לומדת הדמות ברומאן
שלמדת? מה הוביל אותה ללמידה זו?
מבחן בית לכיתה
י"א 6
הנחיות
כלליות
א. מבחן הבית יוגש ביום ד', 5/5/04 , בשעה 11:25 בדיוק. ניתן להגישו לפני כן, בתא מס' 42 בחדר המורים.
ב. מבחן הבית הוא עצמי ואישי. אין לענות על
השאלות במשותף. כל רמז דק לעובדה שהעבודה
לא היתה
עצמית יגרור את פסילת המבחן.
ג. ניתן לצטט מתוך
הרומאן עצמו קטעים רלוונטיים לתשובה, אך לא משום חומר עזר אחר. גם כאן "התבססות מוגזמת" על חומר עזר כלשהו
תגרור את פסילת המבחן.
ב
ה צ ל ח ה !
בחרו שאלה אחת וענו
עליה בהרחבה:
1.
ציין דרכים שונות שבאמצעותן מעצב המחבר את עולמה הפנימי של הדמות המרכזית. הסבר
והדגם מה
מלמדת כל דרך על עולמה הפנימי של
הדמות.
2. במהלך
העלילה לומדת הדמות המרכזית דבר-מה על עצמה או על סביבתה. מה לומדת הדמות ברומאן
שלמדת? מה הוביל אותה ללמידה זו?