יהודית הנדל- קורות חיים

יהודית הנדל היא בת למשפחה חסידית מווארשה, מצאצאי האדמו"ר ר' יחזקאל מקאזמיר. בשנת 1925 מכר סבה, ר' יחזקאל הנדל, את רכושו בווארשה, חנויות ושני בתי חרושת, ועלה עם בניו ועם בנותיו לארץ. הוא התיישב בגבעות השוממות של קוסקוס-טבעון, ואחר כך ייסד, יחד עם הרבי מיבלונר, את כפר חסידים (דמותו מופיעה בשמו האמיתי ב"הר הטועים"). אביה של יהודית נשאר בווארשה, והצטרף למשפחתו הענפה בארץ ישראל רק לאחר 5 שנים, ב-1930, כאשר יהודית הייתה ילדה קטנה. הוא התיישב בנשר, שכונת פועלים ליד חיפה, שבה גדלה יהודית והיא מזכירה אותה הרבה בסיפוריה. האב הביא עמו לארץ את מכונות הטריקוטאז' שלו, שהחלידו בצריף בנשר, והיה פה לנהג אוטובוס. הוא ייסד את קואופרטיב התחבורה "חבר" בחיפה, ולימים הביא למיזוגו עם קואופרטיב "המעביר" וייסד את קואופרטיב "אגד".

משפחתה התגוררה תחילה בצריף רעוע שגבל עם בית הקברות המוסלמי על שם עזיז אל-קאסם, ואחר כך בצריף מול המחצבה, ושניהם מוזכרים בסיפוריה. היא למדה בבית הספר לילדי עובדים בנשר, ואחר כך בבית הספר הריאלי בחיפה ובסמינר לוינסקי בתל אביב. אמה של יהודית מתה ממחלת הטיפוס כאשר יהודית הייתה נערה צעירה, ודמות האם נשזרת בכל סיפורי "כסף קטן" ובספרים אחרים. לאחר מות האם עברה המשפחה לחיפה.

בשנת 1948 התחתנה יהודית עם הצייר צבי מאירוביץ, ממייסדי "אופקים חדשים" ואחד הציירים המובילים בישראל, שהיה מבוגר ממנה בשנים רבות. נולדו להם שני ילדים: בת, דורית, ובן, יהושע-שוקי. יהודית הנדל וצבי מאירוביץ התגוררו בבית אבן ישן גדול ברחוב ירושלים בחיפה, מול הים והכרמל, וביתם היה מוקד מפגש לידידים רבים, אמנים וסופרים.

באפריל 1971 לקה מאירוביץ בשבץ, ושותק בפלג גופו הימני. לאחר שבועות אחדים החל לצייר ביד שמאל, ובכל שנות מחלתו הקדישה יהודית הנדל את עצמה לשרתו, כדי שיוכל לצייר, וכך צייר עד יום מותו, וגם ביום מותו, ב-11 בנובמבר 1974. במותו הייתה ליהודית נובלה כמעט גמורה, שכבר חתמה על חוזה לפרסומה ב"עם עובד", אך עם מותו של מאירוביץ גנזה אותה ולא פרסמה אותה עד היום.

בשנת 1980 עברה יהודית הנדל לתל אביב. היא מתגוררת מול גן דובנוב, וכמעט כל הסיפורים שכתבה מ-1980 ואילך מתרחשים בגן דובנוב, בשדרות שאול המלך, בשדרות דוד המלך, ברחוב אבן גבירול ובסביבה הקרובה. ב-1984, ארבע שנים לאחר שעברה לתל אביב פרסמה את "הכוח האחר", שהוא סיפורו של הכוח הרוחני, או כפי שכתב על כך א"ב יהושע: "סיפור 'השיגעון של האמנות'". יהודית הנדל חיה היום לבדה, היא מתמידה בכתיבתה ואת מיטב ספריה פרסמה בהיותה אישה לבדה, הנושאת בעול המשפחה.

יהודית הנדל החלה לכתוב בהיותה צעירה מאוד. עוד בבית הספר התיכון כתבה רומן על החיים בחיפה בתקופת המנדט, שלא פורסם עד היום. ב-1947 התחילה לפרסם סיפורים ב"הארץ" ובכתבי עת שונים. את ספרה הראשון, "אנשים אחרים הם", פרסמה ב-1950. זהו קובץ סיפורים המתארים את חייהם של אנשי שוליים, כמו עולים חדשים שחשו פה זרים ודחויים; אב שכול שעובד בהנחת צינורות מים ואחרי העבודה הולך לקבר הבן, וכשיורד גשם הוא מסיר את מעילו ומכסה את הקבר כדי להגן עליו מפני הגשם; מוכר .

הקרח בנשר, שמיד לאחר המלחמה מגיעה אליו אחייניתו "המבולבלת" וכו'. היא פרסמה עד עתה תשעה ספרים: רומנים, נובלות, סיפורים קצרים וספר מסע לפולין.

בשנות השמונים התפרסמו מאוד שיחות הרדיו שלה, ובמיוחד שיחות הרדיו בעקבות מסעה לפולין, שזכו להד עצום. שודרו שידורים חוזרים של שיחות אלה. בעקבותיהן, ובעיקר לאחר הופעת ספרה "ליד כפרים שקטים", החל גל נסיעות של קבוצות הנוער לפולין, שאגב לוקחים את הספר אתם וקוראים קטעים ממנו לאורך המסע. ספריה של יהודית הנדל אהובים על קהל גדול של קוראים נאמנים לה מאוד. הספרים נלמדים בכל האוניברסיטאות בארץ ובאוניברסיטאות רבות בחו"ל, ונכתבו עליהם עבודות מחקר רבות.

סיפוריה תורגמו לשפות רבות, ובכלל זה הינדית, רוסית, סינית, הונגרית, צרפתית, איטלקית וכמובן אנגלית ועוד.

ציוני דרך בחייה: