חשיבות שילה לאחיה כמרכז דתי במקום ירושלים
העד:מומחה גיאוגרפי לעניני שילה
שילה - אחד האתרים החשובים ביותר בהר המרכזי של ארץ-ישראל -הייתה המרכז
המקודש של שבטי ישראל בתקופת ההתנחלות והשופטים. במשך זמן רב עמד בשילה המשכן שבתוכו ניצב ארון-הברית. בספרות המקראית, המתארת את תקופת ההתנחלות
והשופטים, מופיע שמה של שילה פעמים רבות.
המקרא מספר כי בשילה הוקצו הנחלות לשבטים: "ויקהלו כל עדת בני ישראל שלה וישכינו
שם את אהל מועד, והארץ נכבשה לפניהם... וישלך להם יהושע גורל בשלה לפני ה', ויחלק שם יהושע את הארץ לבני ישראל כמחלקתם" ( יהושע י"ח, א, י), וכי שם נקבעו
הערים ללוויים (יהושע כ"א, ב). במקום זה, שהיה מרכז פולחני ומוקד הנהגת השבטים כאחד:
1. התכנס העם בשעות מצוקה (יהושע כ"ב, יב).
2. נחוגו בו, מדי שנה, חגיגות דתיות שבהן היו יוצאות בנות שילה לחולל בכרמים: "ויצוו
את בני בנימין לאמר: לכו וארבתם בכרמים. וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחלות, ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו,
והלכתם ארץ בנימין" (שופטים כ"א, כ-כא).
חשיבותה של שילה הגיעה לשיאה בסוף תקופת השופטים:
1. עלי הכהן, שישב במקום, היה אז מנהיג האוכלוסייה הישראלית בהר.
2. שמואל הנביא התחנך בשילה בהיותו נער ושם נגלה אליו ה' (שמואל א' פרק ג').
3. מן הפסוקים הראשונים של ספר שמואל א' עולה האווירה המיוחדת של המקום
כמרכז עלייה לרגל, ואל המקדש שעמד בו היו נוהגים להביא מנחות - "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח לה' צבאות בשלה" (שמואל א'
א', ג) "ותעלהו עמה כאשר גמלתו בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין, ותביאהו בית ה' שלו, והנער נער" (שמואל א' א', כד).
פרק ד' של ספר שמואל א' מספר על האירועים הדרמטיים שהביאו לחורבנה של שילה: בעת
שניטשה המערכה המכרעת בין ישראל ופלשתים, באבן העזר, שבמערבו של ההר, סמוך למישור החוף, הובא ארון האלוהים משילה אל שדה הקרב, אך ישראל ניגפו במערכה
וארון האלוהים נלקח בשבי. איש בנימין רץ ממקום המלחמה אל שילה לבשר את הבשורה המרה, ובשמוע עלי את אשר אירע, נפל ומת:
"וירץ איש בנימין מהמערכה ויבא שלה ביום ההוא, ומדיו קרעים ואדמה על ראשו. ויבוא,
והנה עלי ישב על הכסא יד דרך מצפה, כי היה לבו חרד על ארון האלהים, והאיש בא להגיד בעיר, ותזעק כל העיר... ויאמר האיש אל עלי... נס ישראל לפני פלשתים, וגם
מגפה גדולה היתה בעם, וגם שני בניך מתו, חפני ופינחס, וארון האלהים נלקחה. ויהי כהזכירו את ארון האלהים, ויפל מעל הכסא אחרנית בעד יד השער, ותשבר מפרקתו
וימת..." (שמואל א' ד', יב-יח).
הפלשתים ניצלו את ניצחונם, עלו ממישור החוף אל ההר, החריבו את שילה והעלו אותה
באש. אמנם, המקרא איננו מתאר בצורה ישירה את קצה של שילה, אך אנו למדים על כך מרמזים בספר תהילים ובספר ירמיהו: "כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו, אשר שכנתי
שמי שם בראשונה, וראו את אשר עשיתי לו, מפני רעת עמי ישראל" (ירמיהו ז', יב).
הכוונה, כנראה, לחורבן המקדש בשילה, שהיה המרכז הדתי הישראלי הראשון. מדבריו של
ירמיהו אנו למדים כי בימיו נהגו עדיין להצביע על מקומו של המשכן בשילה וכי זכר חורבנה של שילה היה טבוע עמוק בתודעת העם, למרות שחלפו כ-450 שנה מאז התרחשו
הדברים.
זמן-מה עמדה שילה בשיממונה, עד שחודש היישוב במקום בתקופת המלוכה. מספר מלכים
אנו למדים כי אחיה, הנביא שפעל בימי ירבעם, היה שילוני, כלומר בא משילה (מלכים א' י"ד, ב, ד). בפעם האחרונה מוזכרת שילה במקרא לאחר חורבן בית-המקדש בירושלים,
כאשר באו אנשים משילה "מגלחי זקן וקרעי בגדים ומתגדדים, ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה' " (ירמיהו מ"א, ה).
שילה מופיעה במקורות ההיסטוריים גם בתקופות המאוחרות, והשרידים במקום מלמדים כי
היה בה רצף יישובי מלא כמעט עד ימינו, אך למידת חשיבותה בימי השופטים לא חזרה מעולם. שמה נזכר פעמים אחדות במקורות הרבניים, המדגישים את חשיבותה בעבר, וגם
זכר קדושתה מתואר בצורה ציורית: "אמר רבי יהושע בן קרחה: סח לי זקן אחד: פעם אחת הלכתי לשילה, והרחתי ריח קטורת מבין כותליה" (יומא ל"ט, ע"ב).
שילה נזכרת גם בספרות הכנסייה ואצל עולי-הרגל הנוצריים של התקופה הביזאנטית. בימי-הביניים (במאה ה-14) מצא אשתורי הפרחי את שילה חרבה. הוא ונוסעים אחרים בני
התקופה נהגו להצביע בה על קברי עלי ובניו ועל מקום בשם כיפת השכינה. הערבים קוראים לעמק שילה בשני שמות נוספים: סהל אל-עיד (עמק החג) וכן סהל אל-בנאת (עמק
הבנות) הקשורים, כביכול, בסיפור חטיפת בנות שילה על-ידי אנשי בנימין.
מקומו של האתר וזיהויה של שילה
האתר היה ידוע עדיין בימי-הביניים ונוסעים שונים ביקרו שם ותיארו את אשר ראו. כמו כן,
המקורות ההיסטוריים הקדומים מקילים, בסוגיה זו. במיוחד לתיאור הגיאוגרפי הנפלא בסוף ספר שופטים: "הנה חג ה' בשלו מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל, מזרחה
השמש למסלה העלה מבית אל שכמה, ומנגב ללבונה" (שופטים כ"א, יט). כיוון שמקומן של בית-אל (הכפר ביתין שמצפון-מזרח לרמאללה), לבונה (על-יד הכפר לבן-
שרקיה הסמוך לשילה) ודרך ההר העתיקה (כביש ירושלים - שכם של ימינו לערך) ידועים, קל לאתר את מקומה של שילה. בעניין זה מסייע גם מקור מאוחר יותר: אוסביוס,
בישוף הכנסייה מקיסריה במאה הרביעית לספירה, כותב עליה: "...והיא בי"ב מילים (מניאפוליס) בעקרבטני". ניאפוליס היא שכם ועקרבטני היה שם האזור שנקרא על שם עיר
ששמה השתמר בכפר הערבי עקרבה המצוי מצפון-מזרח לשילה. בנוסף לתיאורים במקורות ההיסטוריים, חשוב לציין את השתמרותו של השם הקדום בשם הכפר שהיה קיים
עדיין במקום במאה ה-16 לספירה ובשם המעיין הסמוך - סילון, ואת העובדה שהממצא הארכיאולוגי באתר מתאים לתולדותיה של שילה, כפי שהן מצטיירות מן העדויות
הספרותיות.
תל שילה שוכן במרכזה של ארץ אפרים, בקצה הצפוני של עמק פורה מוקף הרים, מעט
מזרחה לכביש הראשי המוביל מירושלים לשכם. בקרבתו יש, כאמור, מעיין גדול שסיפק מים לעיר הקדומה. התל, ששטחו מגיע לכדי 30 דונם, מוקף מדרונות תלולים
ממזרח, מצפון וממערב, כך שבצדדים אלה קל היה להגן עליו. הגישה אליו נוחה רק מדרום, וזה היה, ככל הנראה, מקום הכניסה אל העיר בימי-קדם. על ראשו של התל (גובהו
714 מ' מעל פני הים) ובמדרונו הדרומי נמצאים שרידי היישובים המאוחרים מן התקופה הרומית-ביזאנטית ומימי-הביניים. במקומות אלה פגעה הבנייה המאוחרת במבנים
של שילה המקראית ולכן יש לחפש את שרידיה של זו האחרונה בשולי הגבעה ובחציה הצפוני, שלא נפגעו על-ידי סחף ובנייה מאוחרת.
מפת שילה
לאחר חורבנה של שילה נדד המרכז הישראלי דרומה אל אזור הר בנימין וירושלים.
שילה לא שבה להיות מרכז פולחני ישראלי ואף לכלל עיר חשובה לא התפתחה. לאחר תקופה של עזובה, חודשה הפעילות במקום ושרידי הכפר מתקופת המלוכה נתגלו
במקומות אחדים בתל.
אחיה השילוני היה נביא מהעיר שילה, ששכנה בשבט אפרים. פרט לכך שגר בשילה הייתה לו
אהבה עזה למקום ואמונה עיוורת בחשיבותו ובצורך של שילה להיות עירמרכזית בממלכת
ישראל. אנו יודעים זאת מכיוון שמכונה אחיה השילוני, וראינו במקרא פעמים רבות בהם
אנשים מבטאים את רגשותיהם הלוקאלפטריוטיים בשמם. כך היה דן, שנקרא ככל הנראה
עקב אהבה לעיר דן, שהייתה קיימת מאות שנים קודם לכם וכן נאמר שאברהם רדף אחרי
שוביי לוט עד דן (בראשית י"ד 14).
כן ידועים שרי מדיין עורב וזאב (שופטים
ז' 25) שאהבו מאוד את עריהם ונקברו בהן:
צור-ֹעורב ויקב-זאב בהתאמה.
מכאן ניתן להגיע למסקנה הברורה שאחיה אהב את שילה מאד ודבר זה מציג בפנינו אינטרס גלוי
וברור שהיה לאחיה השילוני בהפלת מלכות שלמה.
על מנת להסביר דבר זה נראה ראשית כל את חשיבות העיר שילה ומשמעותה במקרא.
שילה- עיר בדרום הר-אפרים אשר היה בה מרכז דתי רציני. המסורת הישראלית
הקדומה מייחסת חשיבות רבה לשילה, כבר בתקופת ההתנחלות.
ביהושע י"ח א' "ויקהלו כל עדת בני ישראל וישכינו שם את אהל מועד". אם כן, אהל מעד היה
בשילה ושם הנחילו את הארץ לשבטי ישראל. בשילה הקריבו רבים קורבנות ציבור ויחיד
והמקום שימש גם בית תפילה. המקום הגיע לגדולה רבה ונקרא במקרא "בית ה'" בית
האלהים" ואף זכה להיקרא גם בכינוי הרם "היכל ה'" (ש"א א' 7,24, ש"א א' 9, ג' 3).
שילה ישבה ממזרח ל'דרך האבות' והייתה מקום מרכזי להגיע אליו ולהתפלל בו. בשילה
היה מקדש מרכזי וארון ברית ה' היה בה. שילה הייתה מקום חשוב וקדוש וכפי שהראנו
אחיה אהב זאת מאד. בדבה"מ א' כ"ו אנו רואים שלשילה הגיעו כל החשובים – שמואל,
שאול , אבנר ויואב- בשביל לחזק את משכן שילה.
זה היה המצב האידיאלי בשביל אחיה והוא רצה מאוד שמצב זה יחזור.
אך בעת עליית שושלת דוד שילה הפכה למקום פשוט ואיבדה מגדולתה כאשר ארון הברית ואחר
כך גם המקדש לירושלים. אחיה כעס על כך מאוד ולא הסכים לוותר על קדושת עיר הולדתו
האהובה ובעצם, נבואת אחיה השילוני על קריעת הממלכה מבית דוד ומסירתה
לירבעם הייתה משום תרעומת על נטישת שילה, המקדש המרכזי הדרום לבני אפרים,
ותקווה לחידוש גדולתו ע"י ירבעם, בידיעה ברורה שירושלים לא תהיה בממלכה החדשה
וחשיבות שילה תחזור כפי שהייתה מקדם. לשילה, שהייתה עיר שנמנתה עם אחת מהערים
הקדושות שהשכינה שורת בה וגם הייתה על דרך ראשית היה סיכוי גבוה מאוד להפוך לעיר
הבירה של הממלכה החדשה.
ואכן, אחיה אומר לירבעם "ומלכת בכל אשר תאוה נפשך" – תוכל לבחור לך איזה עיר בירה
שתרצה- אך מתוך מחשבה שהעיר שיבחר ירבעם תהיה שילה, ואולי אף היה זה הסכם
ביניהם, כחלק מהמשא ומתן, אותו הפר ירבעם.
בכל פעם שמוזכר אחיה מוזכר התיאור ה"שילוני" דבר זה מראה שהוא קשור לעיר זו. נביאי וכהני שילה נפגעים כללית בגלל ששלמה בנה את המקדש בירושלים ומשום כך אחיה המקורב לירבעם האפרתי מעודד אותו לארגון מרד.
לכן על מנת לשמור על מעמדה של שילה שואף אחיה לפילוג ולמרד בשלמה שבנה את בית המקדש בי-ם. הוא מגיע לירבעם המקורב אליו ויחד הם יוזמים תוכנית למרד בעקבותיה מגיע ירבעם לשכם. אחיה הוא האשם ביזימת פילוג הממלכה.
|